הוארך מעצר קטינים מכפר קאסם שהואשמו, בין היתר, ברצח תלמיד בי"ס מכפר סמוך

           לפניי בקשה להארכת מעצר חמישית של המשיבים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים) ב- 45 ימים נוספים החל מיום 5.11.2010.

רקע והליכים קודמים

1.        המשיבים, קטינים בעת ביצוע העבירות המיוחסות להם ובעת הגשת כתב האישום כנגדם, מואשמים במסגרת פרשה חמורה ברצח, לפי סעיף 300(א)(2) יחד עם סעיף 29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); בניסיון רצח, לפי סעיף 305(1) יחד עם סעיף 29 לחוק העונשין; ובקשירת קשר לפשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין. פרטי הפרשה ועובדות כתבי האישום שהוגשו כנגד המשיבים מפורטים בארבעת הבקשות הקודמות שהוגשו לבית משפט זה להארכת מעצרם לפי סעיף 62 לחוק המעצרים [ראו בהתאמה: החלטתה של השופטת ע' ארבל בבש"פ 3376/10 מדינת ישראל נ' פלונים (לא פורסם, 11.5.2010); החלטתו של השופט ס' ג'ובראן בבש"פ 4498/10 מדינת ישראל נ' פלונים (לא פורסם, 24.6.2010); החלטתו של השופט א' גרוניס בבש"פ 5735/10 מדינת ישראל נ' פלונים (לא פורסם, 2.8.2010); החלטתו של השופט ע' פוגלמן בבש"פ 6615/10 מדינת ישראל נ' פלונים (לא פורסם, 15.9.2010)].

2.        בתמצית יאמר כי מכתב האישום עולה שהמשיבים קשרו קשר לרצוח תלמידי בית ספר תושבי כפר קאסם, ובפרט את סולימאן עאמר על רקע סכסוך שהתגלע ביום 5.10.2009 בין קבוצת תלמידים תושבי ג'לג'וליה וביניהם (המשיבים 1, 4-3) לבין קבוצת תלמידים תשובי כפר קאסם, ובהם המנוח אמג'ד שהוואנה ז"ל וסולימאן. תחילתו של הסכסוך באוטובוס המסיע את התלמידים לבתיהם בסיום יום הלימודים. למחרת הסכסוך התפתחה באוטובוס קטטה בין הקבוצות המסוכסכות. במהלך קטטה איים המשיב 1 על סולימאן בכך שאמר לו "אני אגרום לאמא שלך לבכות עליך" והמשיב 4 טפח על לחיו של סולימאן באופן מאיים ואמר: "תשמור על עצמך". ביום 8.10.2009 בשעות הצהריים יצאו המשיבים מג'לג'וליה, ברכב שבבעלות אמו של המשיב 2 והנהוג על ידו, כשברשותם נשק אוטומטי מסוג קלצ'ניקוב ותחמושת. המשיבים עצרו את הרכב בשביל המצוי במסלול נסיעתו של אוטובוס ההסעות. המשיב 2 הוציא את הנשק מתא המטען, והמשיב 1 נטלו לידיו ופנה להסתתר במטע זיתים סמוך, בעוד יתר המשיבים שהו בסמוך לרכב. כאשר האוטובוס חלף במקום, ירה המשיב 1 מהנשק כ-10 יריות לעבר החלק האחורי-שמאלי העליון ולעבר הדופן האחורית-שמאלית של האוטובוס. כתוצאה מהירי נגרם מותו של המנוח וסולימאן נפגע באורח קשה.

3.        בהחלטות הנ"ל של שופטי בית משפט זה פורטו הליכי המעצר ואופן התקדמות ההליכים בתיק העיקרי. משכך, איני רואה מקום לשוב ולפרט בעניינים אלו. יצויין כי השופטת ארבל דחתה בהחלטתה את טענת המשיבים לפיה תמונת הראיות אינה מצדיקה את המשך מעצרם. השופטת ארבל קבעה כי שלב בחינת הראיות לכאורה כבר חלף לו ועתה הדיון מתמקד במסגרת הדיונית של סעיף 62 לחוק המעצרים. השופטת ארבל האריכה את מעצרם של המשיבים ב-45 ימים מיום 9.5.2010 בשל מסוכנותם ובשל העובדה כי תסקירי שירות המבחן בעניינם היו שליליים פרט לעניינו של המשיב 4. השופטת ארבל הדגישה כי על הצדדים לפנות לבית המשפט המחוזי מרכז לשם קביעת מועדי הוכחות נוספים על מנת לקדם את שמיעת התיק העיקרי והורתה כי העתק מהחלטתה יועבר לנשיאת בית המשפט המחוזי. כמו כן, הביעה השופטת ארבל מורת רוחה מהעובדה כי חומרי החקירה מועברים "טיפין טיפין" למשיבים ובכל פעם מתגלה חומר ראייתי חדש שלא הועבר אליהם, התנהלות הפוגעת בקצב התקדמות התיק וכן בזכויותיהם של המשיבים.

4.        בהחלטתו של השופט ג'ובראן הוארך מעצרם של המשיבים ב-45 ימים נוספים מיום 23.6.2010 בשל מסוכנותם וטיב העבירות בהן הם מואשמים. השופט ג'ובראן הפנה לעובדת היותם של המשיבים קטינים וכי לפי סעיף 10יב-יג לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), התשל"א-1971 (להלן: חוק הנוער), משעה שמדובר במעצרו של קטין הרי שיש לשחררו באם לא נסתיים משפטו בתוך שישה חודשים כאשר תקופה זו ניתנת להארכה בארבעים וחמישה ימים, אלא שהכלל הוא שחרור בחלוף חצי שנה ואילו הארכת המעצר היא החריג. השופט ג'ובראן קבע כי בשלב זה נקודת האיזון המתחייבת למרות קצב התקדמות ההליך בתיק העיקרי היא המשך מעצרם של המשיבים חרף קטינותם.

5.        בהחלטתו של השופט גרוניס הוארך מעצרם של המשיבים ב-45 ימים נוספים מיום 7.8.2010 בשל "מסוכנותם המופלגת". השופט גרוניס התרשם כי קצב התקדמות ההליכים בתיק העיקרי משביע רצון נוכח "העומס המוטל על בתי המשפט" וכי הוא מניח ששני המותבים הדנים בהליכים בעניינם של המשיבים יקבעו בקרוב מועדים נוספים לשמיעת ההוכחות.

6.        בהחלטתו של השופט פוגלמן הודגש הכלל לפיו כשנדונה בקשה למעצרו של מי שהיה קטין בעת הגשת כתב האישום יש לבחון בקפידה יתרה אם ניתן להשיג את מטרות המעצר בדרך של חלופת מעצר. כך ציין השופט פוגלמן כי כשעסקינן בקטינים קיימת רגישות מיוחדת למשך הזמן שבו הם שוהים במעצר, שכן הנזק הכרוך בכל יום שבו מוחזק קטין במעצר עולה על זה הנגרם לנאשם בגיר, ומסיט את נקודת האיזון אל עבר העדפה של חלופת מעצר ככל שיש כזו כדי להפיג את מסוכנותו של הנאשם. השופט פוגלמן הדגיש כי על בית המשפט בו מתקיים הדיון בעניינו של הקטין להיות מודע לעובדת קטינותו ולקיים את הדיונים בתדירות גבוהה אשר תפחית ככל הניתן את פרק הזמן שבו הוא מצוי מאחורי סורג ובריח בטרם הורשע. ואולם, השופט פוגלמן הדגיש כי גם כשעסקינן בקטינים יש חובה לתת את הדעת לאינטרס בדבר שלום הציבור וביטחונו. בעניינם של המשיבים נקבע על ידי השופט פוגלמן כי מסוכנותם רבה ולכן חרף העובדה כי עסקינן בתיק מורכב שעלול להימשך עוד פרק זמן משמעותי, וחרף גילם של המשיבים, יש להאריך את מעצרם ב-45 ימים נוספים מיום 21.9.2010. עוד הורה השופט פוגלמן כי ייקבעו בעניינם של המשיבים 2-1, ובעניינם של המשיבים 4-3 ככל שניתן, דיונים נוספים, בכפוף לשיקולי יומנו של בית המשפט המחוזי, שיהיה בהם כדי להביא לקידום בירורו של התיק.

התקדמות ההליכים בתיק העיקרי

7.        בעניינם של המשיבים 2-1: כפי שעולה מהבקשה שלפניי עד ליום 30.8.2010  נשמעה פרשת התביעה ונשמעו 16 עדים על פני 11 ישיבות. ביום 15.9.2010 התקיים דיון במהלכו נשמעה עדותו של עד תביעה. ביום 19.9.2010 התקיים דיון במהלכו הושלמה שמיעת עדותו של עד התביעה אשר החל להעיד בישיבה הקודמת וכן העיד עד תביעה נוסף. ביום 4.10.2010 התקיים דיון במהלכו נשמעה עדותם של שני עדי תביעה. התיק נקבע להמשך שמיעת הראיות ליום 6.10.2010 ולסיום פרשת התביעה ליום 10.10.2010. ביום 6.10.2010 התקיים דיון במהלכו נשמעה עדותם של 5 עדי תביעה. ביום 10.10.2010 התקיים דיון במהלכו נשמעה עדותם של 3 עדי תביעה ובכך הסתיימה פרשת התביעה. מטעם ההגנה העידו 6 עדים, בהם המשיב 1. התיק נקבע לסיום פרשת ההגנה ליום 18.10.2010. ביום 18.10.2010 התקיים דיון במהלכו נשמעה עדותם של 7 עדי הגנה, בהם המשיב 2. משלא הושלמה שמיעת הראיות נקבע התיק לסיום פרשת ההגנה ליום 31.10.2010. בדיון שנערך לפניי עדכנה המבקשת כי ביום 31.10.2010 הסתיימה שמיעת הראיות בעניינם של המשיבים 2-1 ובית המשפט המחוזי הורה למאשימה להגיש סיכומיה עד יום 21.11.2010 וכעבור שלושה שבועות ידרש המשיב 1 להגיש סיכומיו ובחלוף שלושה שבועות נוספים יגיש המשיב 2 את סיכומיו.

8.        בעניינם של המשיבים 4-3: עד ליום 6.9.2010 נשמעו שמונה עדים על פני עשר ישיבות. ביום 13.9.2010 התקיים דיון במהלכו נשמעה עדותו של עד תביעה, בחקירה ראשית בלבד. ביום 20.9.2010 התקיים דיון במהלכו נשמעה עדותו של עד תביעה, אך לא הושלמה. התיק נקבע להמשך שמיעת הראיות בנוסף למועדים הקבועים ליום 11.10.2010. ביום 3.10.2010 התקיים דיון במהלכו נשמעה עדותו של עד תביעה, בחקירה ראשית בלבד, שכן בשל תקלה באי כוח המשיבים לא היו ערוכים לקיום חקירה נגדית. התיק נקבע להמשך שמיעת הראיות בנוסף למועדים הקבועים, לימים 13.10.2010, 18.10.2010, 27.10.2010. ביום 5.10.2010 התקיים דיון במהלכו נמשכה, אך לא הושלמה, שמיעת עדותו של עד תביעה אשר החל להעיד ביום 20.9.2010. ביום 11.10.2010 התקיים דיון במהלכו הושלמה שמיעת עדותו של אותו עד תביעה. ביום 13.10.2010 התקיים דיון במהלכו העיד עד התביעה אשר החל בעדותו ביום 13.9.2010. ביום 18.10.2010 התקיים דיון במהלכו נמשכה שמיעת עדותו של אותו עד תביעה אך טרם הושלמה. בית המשפט המחוזי קבע את המשך שמיעת הראיות ליום 24.10.2010, נוסף על המועד הקבוע, בציינו כי מועדים נוספים יתווספו בהתאם לצורך לאחר שחלק מהמועדים שהוצעו על ידי בית המשפט לא תאמו את יומניהם של באי כוח המשיבים. בדיון שנערך לפניי עדכנה המבקשת כי בדיונים שהתקיימו ביום 24.10.2010 וביום 27.10.2010 נמשכה פרשת התביעה והסתיימה העדתו של עד תביעה. להערכת המבקשת נותרו עוד כעשרה עדים מטעמה. עוד עדכנה המבקשת כי בשלב זה נקבעו שבע ישיבות הוכחות נוספות: שתיים לחודש דצמבר 2010, שלוש לחודש ינואר 2011 ושתיים נוספות לחודש פברואר 2011. המבקשת מציינת כי עסקינן בתיק מורכב ומכאן נובעת התמשכות ההליכים.

נימוקי הבקשה

9.        עתה עותרת המבקשת - באמצעות באת כוחה, עו"ד רחל זוארץ-לוי - להארכת מעצר נוספת של המשיבים לפי סעיף 62 לחוק המעצרים ל-45 ימים נוספים החל מיום 5.11.2010. המבקשת מנמקת בקשתה בכך שמסוכנותם של המשיבים לא קהתה בחלוף הזמן מאז מעצרם ומסוכנות זו מחייבת המשך מעצרם. כמו כן טוענת המבקשת כי העונש החמור לו צפויים המשיבים אם יורשעו מקים חשש מובנה להימלטות מפני אימת הדין. עוד מוסיפה המבקשת כי מאז מעצרם עשו המשיבים כל שלאל ידם כדי לשבש הליכי חקירה ואף עובדה זו מחזקת את הצורך בהותרתם במעצר. המבקשת ערה לכך שמשפטם של המשיבים התארך, אך בשים לב למורכבות התיק ומספר הנאשמים סבורה היא כי קצב התקדמות ההליכים משביע רצון. עוד טוענת המבקשת כי בעניינם של המשיבים 2-1 שמיעת הראיות הסתיימה. בעניינם של המשיבים 4-3 טרם נסתיימה פרשת התביעה אולם חלה התקדמות בשמיעתה ובית המשפט המחוזי ציין כי יקבעו מועדים נוספים כך שיש לקוות כי התיק יתקדם משמעותית במהלך תקופת הארכת המעצר המבוקשת. המבקשת סבורה כי האיזון בין מכלול השיקולים הצריכים לעניין ובמיוחד נוכח מסוכנותם הרבה של המשיבים מצדיק את המשך מעצרם בשל הצורך להגן על שלום הציבור וביטחונו.

תגובת המשיב 1

10.      לטענת המשיב 1 - באמצעות בא כוחו, עו"ד הישאם אבו שחאדה - נכון להיום הוא מצוי במעצר ממושך מזה כשנה בעוד שסעיף 10יב שהתווסף לחוק הנוער במסגרת חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול) (תיקון מס' 14), התשס"ח-2008, ס"ח התשס"ח 2171 (להלן: תיקון 14 לחוק הנוער) קובע כי קטין לא ישהה במעצר יותר משישה חודשים עובר לבירור אשמתו וסעיף 10יג מאפשר להאריך את המעצר ב-45 ימים נוספים במקרים חריגים. לפיכך, טוען המשיב 1 כי הוא נמצא במעצר תקופה כפולה מזו הקבועה בחוק הנוער, לאחר שכבר ניתנו ארבע הארכות מעצר לפי סעיף 62 לחוק המעצרים לתקופות של 45 ימים בכל פעם. לטענתו, אם תאושר הארכת מעצר זו הרי שהוא ימצא במעצר למעלה משנה באופן שסותר את תיקון 14 לחוק הנוער. עוד טוען המשיב כי גם אם הסתיימו דיוני ההוכחות במשפטו הרי שנוכח לוחות הזמנים שנקבעו להגשת הסיכומים בתיק, כמו גם נוכח מורכבות חומר הראיות בתיק זה, הרי שכתיבת הכרעת הדין תארך זמן רב ולא צפויה להסתיים במסגרת ההארכה המבוקשת וגם לא בזו שאחריה. לטענתו, כל מטרתה של המבקשת היא ליצור "גשר" להארכת המעצר הבאה. לטענת המשיב לאחר ארבע הארכות מעצר לפי סעיף 62 לחוק המעצרים ובשים לב לעובדת קטינותו הרי שיש לצקת תוכן ממשי לתיקון 14 לחוק הנוער באופן שיביא לשחרורו לחלופת מעצר, שכן נקודת האיזון השתנתה. בנסיבות אלה מבקש המשיב כי בית משפט זה יורה על עריכת תסקיר משלים בעניינו. המשיב מדגיש את העובדה כי אין לו עבר פלילי ואת העובדה כי הוא בן למשפחה נורמטיבית. כמו כן הוסיף המשיב כי תסקיר המעצר שנערך בעניינו בשלבים מוקדמים יותר היה חיובי והמליץ לשחררו לחלופת מעצר.

תגובת המשיב 2

11.      לטענת המשיב 2 - באמצעות בא כוחו, עו"ד ישראל קליין - הוא מצטרף לטיעוניו של המשיב 1. המשיב מדגיש כי תמוהה בעיניו טענתה של המבקשת לפיה קיים חשש מובנה להימלטות מפני אימת הדין בשל העונש הכבד שצפוי למשיבים עם הרשעתם בעבירות המיוחסות להם. לטענתו, המבקשת אינה מציינת לפני בית המשפט כי הצדדים הופנו לגישור אצל כבוד השופט ז' כספי אשר לאחר בחינת מצב הדברים הציע לצדדים עונש של מספר שנות מאסר ספורות בלבד באופן שמעיד על הערכתו את סיכויי ההרשעה וטיבה. בתגובה אישרה המבקשת כי התקיים הליך גישור בין הצדדים שלא עלה יפה, אך סירבה להתייחס לתוכנו בציינה כי אין זה מקובל להתייחס למשא ומתן שהתנהל בין הצדדים. המבקשת הצהירה כי תגיש הודעה לבית המשפט אודות נסיבותיו של הגישור. עוד הוסיף המשיב 2 כי בשל חלוף הזמן ובמיוחד בשל קטינותו אין אנו נמצאים בנקודת האיזון שהייתה תקפה בעת מתן החלטתו של השופט פוגלמן והאיזון הנוכחי מחייב בחינת חלופת מעצר בעניינו ובמיוחד נוכח העובדה כי הכרעת הדין לא תינתן בתקופת ההארכה המבוקשת. כמו כן טוען המשיב 2 כי ממילא הסתיים שלב ההוכחות בעניינו וכן בעניינו של המשיב 1, ומשכך אין עוד חשש כי השניים ישבשו מהלכי משפט. המשיב ציין כי יהיה מוכן לעריכת תסקיר משלים בעניינו.

תגובת המשיב 3

12.      לטענת המשיב 3 - באמצעות בא כוחו, עו"ד ערן צלניקר - המבקשת אינה מדייקת בנתונים העובדתיים שהיא מציגה לפני בית המשפט אודות קצב התקדמות ההליכים בעניינם של המשיבים 4-3. לטענתו, עד התביעה שהעיד ביום 31.10.2010 כלל לא סיים את עדותו וזאת לאחר שעדותו נמשכה על פני מספר דיוני הוכחות; לא התקיימו תשעה דיוני הוכחות ואלו שהתקיימו לא נמשכו מבוקר עד ערב בשל עומס התיקים המוטל על בית המשפט המחוזי; המבקשת לא הניחה כל תשתית עובדתית לחשש הנטען בדבר הימלטות המשיבים 4-3 מאימת הדין והחשש כי ישבשו מהלכי משפט. עוד מציין המשיב כי המשפט לא צפוי להתקדם כלל ועיקר בתקופת ההארכה המבוקשת שכן דיון ההוכחות הבא נקבע לאמצע חודש דצמבר 2010 בשל השתלמות מקצועית של המותב הדן בתיק. דהיינו, גם אם תינתן ההארכה המבוקשת היא תהיה גשר להארכה נוספת באופן לא תקין ושאינו עולה בקנה אחד עם תיקון 14 לחוק הנוער. מעבר לכך, טוען המשיב כי קצב התקדמות ההליכים אינו משביע רצון כלל ועיקר שכן מתחילת המשפט העידו עשרה עדי תביעה בלבד בעוד שרשימת עדי התביעה מכילה 89 עדים, וזאת מבלי להביא בחשבון את עדי ההגנה שטרם החלו בעדותם, וכל זאת כאשר עד חודש דצמבר 2010 לא צפויה להתקיים ישיבת הוכחות. באת כוח המבקשת השיבה כי מספר עדי התביעה יצומצם. בתגובה השיב בא כוח המשיב כי גם אם המאשימה תוותר על עדים מטעמה, לא יהיה זה מטעמי יעילות אלא מהטעם שעדים אלו מועילים דווקא למשיבים ולכן גם אם המאשימה תוותר עליהם הרי שעדים אלה יזומנו על ידם ומשום כך לא צפוי צמצום משמעותי ברשימת העדים הצפויים להעיד במשפט. מעבר לכך טוען המשיב כי יש להתחשב בחלקו הקטן יחסית במסגרת האירועים המתוארים בכתב האישום ולעובדה כי תסקיר המעצר שנערך בעניינו היה חיובי והמליץ על שחרורו לחלופת מעצר. אף המשיב 3 הסכים כי יערך בעניינו תסקיר מעצר משלים.